בעולם המודרני אנו חיים בעידן של דימויים.ניתן להתייחס לכל ההתנהלות שלנו על סמך תיאוריית החילופין שבה אנחנו מעבירים טובין אחד לשני כל הזמן.
התקשורת היא זו שבונה ומנציחה דימויים ההופכים להיות חלק בלתי נפרד מההוויה העכשווית שלנו ונתפסים על ידינו כאמת וכנכון.התקשורת לכשעצמה מורכבת מאוד:טלוויזיה, רדיו, עתונות, אינטרנט,שלטי רחוב,סרטים בבתי קולנוע, הצגות ועוד.
המלה לכשעצמה יוצרת עברונו את ההתייחסות.האם נקרא לאדם: זקן או ישיש או קשיש או מבוגר.או נקרא לו רק בשמו ושם משפחתו מבלי להזכיר את גילו?
שימי לב שבתקרי קיצון תמיד יוזכר גילו של האדם ולא בהיבט חיובי. לדוגמא:זקן שאנס ילדה ( כאן מובא לידי ביטי פער הגילאים בין השניים.) לדוגמא אדם שנשדד. אם הוא עד גיל 60 לא נזכיר את גילו. מעל גיל 60 ייכתב זקן.גם ההנגדה השניה של צעיר באופן מיוחד תבוא לידי ביטוי.
נושא הגיל הוא בעייתי בחברה המודרנית המקדשת את התחום הכלכלי והיצרני והמייחסת אל הזקן לעתים כאל מטרד ןלעתים כאל דבר שיש צורך לסדול אותו בלית ברירה.
דוגמא יפה לרגישות זו ניתן למצוא באנגליה.לפי נהלי משטרת אנגליה אסור לשוטר לפנות לאדם או לציין את היותו old.חיש לפנות אליו תחת התואר Mr. או Miss.הרעיון הוא פשוט ונכון תיוג גילי יוצר התייחסות שונה.במשטרת אנגליה הצליחו להבין ולהפנים זאת.
לתקשורת יש חשיבות עליונה במיצוב מעמדו של הזקן בחברה הישראלית ולמעשה בכל העולם. כל עוד יהיה השמוש בגילו של האדם המוטיב המרכזי או החשוב בתאור המקרה כך ישמר הזקן כחלש וכנזקק לשרותים חברתיים רבים.כך יישמר הדימוי שלו וכך נתייחס אליו.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
